<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ח ח"א</h1>
<h2>דף סא.</h2>
רבית קצוצה כגון ד' דינרין בה' או בפירות סאתים בשלש מציעא. מלוה ולוה וערב ועדים וס[ו]פר עוברים בלאו מציעא. קרקע אין בו דין רבית כגון י' גפנים טעונות בי' א' אבל הרשב"א כתב דיש בהן רבית ומכל מקום לדברי כולם אם נתחייב לו רבית ופרע לו קרקע או עבדי' או שטרות שיש בזה משום רבית מציעא. עבדים ושטרות לא שיי' בהו רבית כי אם שאלה ולא שיי' רבית אלא בהלואה מציעא. מי שלקח רבית ומחל לו לוה יכול למחו' ואם בשעת הלואה מחל לו אינו כלום שהמחילה מועלת לפוטרו מהשבת הרבית אבל מכל מקום בשעת לקיחת הרבית אפי' מוחל לו ונותנו לו אסור לקבלו מציעא. רבית קצוצה יוצאה בדיינין לא לוה למלוה ולא בהפך שהוא מדבריהם ופי' יוצאה בדיינין אפילו שגבאה המלוה מאחר שהוא רבית דאוריתא ואם תפס לוה ממון המלוה עד שיעור האבק רבית שלקח ממנו אין מוציאין מיד הלוה אם תפס כי מאחר שחכמים אסרו אותו ואמרו שאינו יוצ(י)א בדיינין הרי הוא כשאר ממונו של מלוה אם לא ירצה לצאת ידי שמים ומה שאמרו שיוצאה בדיינין דוק' ממנו אבל לא מיורשיו אלא אם כן היה דבר מסויים ושעשה תשובה מציעא.
<h2>דף סב:</h2>
הלויני מנה אמר לו מנה אין לי חטים במנה יש לי נתן לו חטים אמנה וחזר ולקחם ממנו בפחו' מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית ואם עבר ועשה כן אפילו אבק רבית אין כאן ומוציאין ממנו לבד מה שנתן לו ר"ל המנה כולו וכתבו התו' אבל אם אמר הלויני חטים ולקחם ממנו בפחות מותר אבל כשהזכיר לו הלויני מנה אסור כמו שאמרנו ואם עבר על דברי חכמים אין בית דין נזקקין לגבות לו וכן כתב הרא"ש מציעא כללא דרבית כל דאגר נטר אסור כלומר שיתן לו שו' דבר שימתין לו אסור ואסור לקדש אשה בהנאת מלוה כגון שהיתה חייבת לו והרויח לה זמן מקודשת ואסור משום הערמת רבית מציעא קדושין.
<h2>דף סד:</h2>
הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עבד למיגר ורי"ף כתב ואינו יוצא השכירות בדיינין בין תבעו קודם שפרעו או אחר שפרעו כי אפילו תבעו השכירות קודם שיפרעו ההלואה אין מגבה לו השכירות כי הוא אבק רבית כמו במשכנתא ואינה יוצא' בדיינין כי כל סילוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא כמו כן אם יגבה לו הרי הוא כמוציאין ממנו ואבק רבית אינה יוצאה בדיינין ואם אמר הלויני ודר בחצרי יוצא השכירות בדיינין שהוא רבית קצוצ' והלוהו ודר בחצרו אבק רבית וכן כתב הרמב"ם ז"ל זולתי שחלק וכתב אם היה השכר כנגד החוב אינו מגבה הכל לו. ועוד כתב והורו רבותי שהמלוה חבירו ותבעו חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי עד שאפרע לך חובך הרי זה אבק רבית מאחר שלא קצץ בשעת הלואה. והראב"ד כתב שהרי הוא כמי שאומר בשעת ההלואה והוי רבית קצוצה אם הגיע זמן הפרעון כבר. וכן נראה דעת רש"י ורבי אפרים חלק על רי"ף וכתב בהלוהו ודר בחצירי וי"א שמחשב ומגבה מן המעות כי במשכונא ואפילו באבק רבית מחשבין ליה ומסלקינן ליה בלא זוזי כי לא דמי להלואה והרמב"ן כתב כי מה שכתב רב אלפס כי הלוהו הוא אבק רבית והלויני רבי' קצוצה היינו דוקא בחצר דקיימא לאגרא אבל בחצר דלא קיימא אפילו גברא דעביד למיגר ואפילו בהלויני ודר בחצרי לא מפקינן ולא מגבינן אגר ביתא מאחר שלא חסרו שום דבר אף על פי שההנהו וכ"ש הלוהו ודר בחצרו דאף לצאת ידי שמי' אינו חייב ליתן לו ולא נאמר כי אם אמר הלויני ודר בחצרי כבר גלה דעתו שרוצה להשכיר ומטעם רבית אומר לו כך אלא נאמר שלא נחזיק אותו ברשע ולא אמר מטע' רבית אלא דור בחצרי כי איני נהנה כלל משכרותי כי איני רגיל להשכירו ולא קאי דברי רב אלפס דהלוהו ודר בחצרו מיירו בחצר דלא קיימא לאגרא אלא כמו שכתבתי מציעא. היה חייב לחבירו ד' דינרין של רבית ונותנין בשוק ד' מדות בד' דינרין ונתן לו הוא בשביל הד' דינרין שהיה חייב לו מרבית ה' מדות כשמוציאין הרבית מן המלוה ה' דינרין ומוציאין ממנו כי בתורת רבית בא לידו וכן אם נתן לו גלימא בשביל מעות של רבית גלימא מפקינן מיניה שלא יאמרו מכסי גלימא של רבית וכן אם היה חייב לו י"ב דינרין והשכיר לו חצר הנשכרת בי' דינרין ושכרה למלוה בשביל הי"ב דינרין שהוא חייב לו מרבית כשמוציאין מן המלוה הרבית י"ב מוציאין ממנו מציעא. וכתב רב האיי ודוקא גלימא שהוא דבר מסויים אבל דבר שאינו מסויים אין מוציאי' ממנו אלא מעות כמו ששוה החפץ אם ירצה לעכב בידו החפץ מציעא. באבק רבית אין איסורא ללוה כי אם למלוה אבל יש לו אסור משום ולפני עור מציעא.
<h2>דף סט:</h2>
אסור להשכיר דינרי זהב או כסף בכל יום לדבר ידוע אם הוציא' אבל שלא להוציאם כגון משכיר מעות לשולחני להתלמ' ולהתנאות בהם מותר מציעא. וכן הוא לפי גרסת הריב"ן והתוספות והרא"ש אבל מגרסת רב אלפס נראה כי בכל ענין אסור ומהרמב"ם במלוה ולוה פ"ה נראה שאינו אסור אלא במוציאם כאשר כתבתי. מותר שיתן ראובן מעות במתנה לשמעון כדי שילוה שמעון ללוי מעות וכתבו הפסקנים והוא כשמעצמו אומר כן בלא דעת המלו' ושלא יחזור ויקחם מן המלוה וגם שלא ידבר אני לא אתן לך בעבורי לאהבתי כי כל אלו הדברים נראה כשלוחו ואסור וכן כתב הרא"ש ויש מי שכתב שמותר לוה לומר כל הנותן אינו מפסי' ויש מי שכתב שאפילו לומר כן אסור מציעא. מותר לומר לחבירו הילך ד' זוזים ותאמר לפלוני שילויני או ליתנם לבנו כדי שיאמר לאביו שילוה לו ויש מי שכתב ודוקא כשהבן הוא גדול ואינו סמוך על שולחן אביו אבל לבנו קטן המוטל לפרנסו כגופו הוא ואסור וכן הסכים הרא"ש. ואם אמר לחבירו אמור לפלוני שיתן לך ד' דינרין ואלוה לך מעות או תן לפלוני ד' דינרין ואלוה לך מעות כל אלו נראה שאסור. אסור לשכור ספינה או שום כלי בענין שיהא כל האחריות על השוכר מן הפחת ומן השבירה אם ישבר אבל אם הפחת יהיה על בעלי הכלי אף על פי שיהיה האחריות מן השבירה על השוכר בענין שאם ישבר שישלם כמו שהיה שוה בשעת שבירה ולא כמו שהיה שוה בשעת השכירות בענין שיהיה הפחת למשכיר מותר פירוש ומכל מקום אבק רבית הוא אם הפחת על הנשכ'. והשוכ' שום כלי כגון מדה ונתן לו רשו' להוציאה וישלם לו כשעת הוצאה מותר ליקח השכירות ואף על גב דבמעות אסור כמו שכתבתי למעלה ואם משלם לו כשעה ששכרה כלו' כמו שהיתה שוה עתה בשעת ששכרה לו אסור ואם הוא דבר שאינו ידוע הפחת שלו ונתן לו רשות להוציאו כגון נזמין וטבעת אפילו משלם כשעת הוצאה אסור מציעא.
<h2>דף עב.</h2>
שטר שיש בו רבית אינו גוב' את הרבית אבל גובה הקרן. קמא סנהדרין מציעא. מלוי ברבית וכן גזלנין שבאו לעשות תשובה אין מקבלין מהם ודוקא שאין הגזלה קיימת או כשאין הרבית קיימ' אבל אם בעי' הוא או שעומדין במורדן כופין אותן להחזיר וכל זה כשרוב מחייתו ועסקיו היו בזה אבל באקראי בעלמא כופין אותם להחזיר ואם אינו יודע ממי לקח יעשה בהם צרכי רבים. קמא. סנהדרין. המלוה מעות לחבירו צריך ליזהר שלא יהנה מן הלוה כגון לדור בחצרו אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר או לשכור ממנו בפחות ולא לקחת ממנו בהמ' או כלים שאולים או עבדים אפילו היה רגיל קודם להשאיל' ושלא מדעתו ולתת לו שלום משום דמיחזי כרבית ויש כמה חלוקים בדבר וכת' הרמב"ם ז"ל שאסור ללמד לו מקרא או תלמוד כל זמן שמעותיו בידו אם לא היה רגיל בזה. קמא מציעא.
<h2>דף עה.</h2>
ישראל שחטא יוצא מן הכלל כפר בעיקר כגון משומד מותר להלוותו דאין מצוה להחיו' וללות ממנו אסור שאע"פ שחטא ישראל הוא ועובר על לפני עור ועל לא תשיך אבל על לא תשו' אינו עובר כיון שאין מצוה להחיותו דאין מצוה להחיות מציעא ע"ז. תלמידי חכמי' לווים זה לזה ברבי' בדבר מועט כגון הלויני מאה פלפלי' בק"כ ואסו' להלוות לבני ביתו ברבית דילמא אתי למיסרך מציעא. יש רבית מוקדמת כגון נתן עיניו ללות הימנו ושולח לו דורונו' ואו' לו בשביל שתלויני. וכן יש רבית מאוחרת כגון לוה הימנו ושולח לו דורו' ואמר בשביל מעותיך שהיו אצלי בטלות וכל זה אסור ואפילו רבית דברים כגון דע אם בא איש פלוני ממקום פלו' אסור מציעא אלו עוברין בענין רבית מלוה לוה וערב ועדים וסופר מציעא. מעות של הקדש עניים קבלתי מרבותי שמותר להלוותם ברבית דאין אונא' ורבית להקדש וברבית קצוצה אין רוצה שו' אדם להורות הלכה למעשה ואפילו שהן לספר תורה אין נותנין אותם ברבית קצוצה אלא מעו' של יתומים באבק רבית או במשכונה על קרקע.
